חוק הביטוח הלאומי פוגע שפגיעה בעבודה יכולה להיות מחלת מקצוע או תאונה בעבודה. רשימת מחלות המקצוע שמופיעות בתקנות הביטוח הלאומי הינה רשימה סגורה. הווה אומר – הביטוח הלאומי והפסיקה מכירים רק במחלות מקצוע שצוינו באופן מפורש בתקנות. התנאי הראשון להכרה כנפגע כחולה בתור מחלת מקצוע היא אחת מהמחלות המנויות בתקנות. שר העבודה והרווחה רשאי לעדכן את הרשימה, והיא אכן מתעדכנת בצורה סדירה וקבועה. אין זה אומר שהשר יכול לקבוע כל מחלה כמחלת מקצוע. שיקול דעתו מוגבל רק למחלות שלפי האופי שלהן והגורמים שלהן יש לראות במחלה זו כמחלת מקצוע. גם אם אדם חלה במחלת מקצוע כמו שמפורט בתקנות, הרי שתנאי זה הינו מחייב אך לא מספיק. צריך גם שאותו עובד יחלה במחלה זו בזמן שבו היא הייתה מוכרת כמחלת מקצוע.
מה טומנת בחובה מחלת מקצוע?
תנאי חשוב נוסף שעובד אשר חלה במחלת מקצוע בעקבות עבודתו אצל מעביד, עובדה זו דורשת כי יתקיים קשר סיבתי בין המחלה למקום העבודה. יכולים להיווצר מצבים בהם אדם חלה במחלת מקצוע , אך לא הוכח שתנאי עבודתו גרמו למחלתו. הקטגוריות הנפוצות עבור מחלת מקצוע הן: מחלות עור, בעיות שלד ושרירים, פגיעה בשמיעה, סרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים.
מקרה לדוגמא: אדם אחד עבד כצבעי במשך ארבע עשרה שנה. הוא פנה לביטוח לאומי כי הלה יכיר לו כתאונת עבודה בגין הפגיעה בשתי כפות ידיו ובברכיים שלו. ביטוח לאומי סירב להכיר בו, והלה פנה לבית דין לעבודה. בית הדין לעבודה קבע כי חלק מהמסמכים הרפואיים שבידיו של הצבעי הצביעו על כך שהוא חולה במחלת מקצוע מסוג בורסיטיס של הברך. מחלה שנקבעה לגבי מי שעוסק בעבודות אשר מחייבות חיכוך הברך או המרפק במשך זמן רב. יש מחלת מקצוע שעוסקת בגידים ובמקומות החיבור לשריר ויתכן שמצבו של הצבעי נובע מכך.