משק בית או אנשים שלא מקבלים גישה ישירה ויום יומית למזון בכמות שמספיקה להם על מנת לקיים את צרכיהם הבסיסיים, מוגדרים בתור כאלה שנמצאים במצב של אי ביטחון תזונתי. מטבע הדברים, מצב של אי ביטחון תזונתי הוא אינו רצוי ויש לפעול בצורה רחבה וחברתית על מנת למנוע אותו. מצד שני, אין תשובה חד משמעית לשאלה מהי המדיניות המתאימה ביותר עבור אי ביטחון תזונתי. יתרה על כך, כל מדינה בעולם יכולה להחליט שהיא מגדירה אי ביטחון תזונתי בצורה מעט שונה.
למידע נוסף על אי ביטחון תזונתי לחץ כאן.
הקושי להגדיר באופן אחיד מהו מצב של אי ביטחון תזונתי מונע את היכולת למצוא מדיניות מוסכמת. כל מדינה מביאה איתה למשל שיקולים שונים שקשורים לתקציב שלה, לתפיסת העולם הכלכלית, לאופי וגיל האוכלוסייה, לסיכומים פוליטיים וכן הלאה. אז מצד אחד, היום יותר קל לקבל נתונים על אי ביטחון תזונתי מאשר בעבר. מצד שני, הדרך לגבש מדיניות מוסכמת היא הרבה יותר קשה.
האם אפשר למנוע אי ביטחון תזונתי גם באופן אישי?
החדשות הטובות הן שכמעט כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לפעול בצורה אקטיבית על מנת לנסות למנוע, או לכל הפחות לצמצם, את מספרם של הפרטים ומשקי הבית בישראל שסובלים ממצב של אי ביטחון תזונתי. בשביל לעשות את זה, ניתן למשל לבחור להתנדב, להעביר תרומות, להציע סיוע כספי ישיר וכן הלאה.
כמו כן, קיימים גופים שונים ועמותות שעוסקות בנושא של אי ביטחון תזונתי. הצטרפות לאחת העמותות הללו לא רק מאפשרת לקבל נתונים אמינים על מספרן של המשפחות והפרטים שנמצאים במצב של אי ביטחון תזונתי, אלא גם לשמוע על הבדלים בין סוגים שונים של מדיניות ועל היתרונות שלהם.